משחקי זיכרון — הרבה מעבר להיפוך קלפים

זיכרון עבודה הוא המנגנון שמחזיק מידע נגיש לשניות עד דקות בודדות ומאפשר לפעול לפיו. במודל המקובל פועלות בו כמה תת מערכות יחד.

• לולאה פונולוגית לחומר שמיעתי
• לוח חזותי מרחבי לחומר ויזואלי
• מעבד מרכזי שמחלק קשב ביניהם

קיבולת קטנה, ופתרון שנקרא ארגון

המערכת מחזיקה כשבעה פריטים בממוצע. לכן הדרך להרחיב אותה אינה להתאמץ יותר אלא לארגן טוב יותר, בטכניקה שנקראת קיבוץ. במקום לזכור שבעה פריטים בנפרד, קושרים אותם למשמעות אחת. ילדים מגלים את הטריק הזה לבד תוך כדי משחק. הם מתחילים לזכור "שני הכחולים בפינה" במקום שני קלפים.

לא כל משחק זיכרון זהה

משחק היפוך הקלפים הקלאסי מאמן זיכרון חזותי מרחבי, כלומר מה היה ואיפה. לעומת זאת, משחקים שמבקשים לחזור על רצף גדל מאמנים את הלולאה הפונולוגית. הסוג הקשה באמת דורש לזכור מידע תוך כדי ביצוע פעולה אחרת. כך עולה העומס על המעבד המרכזי.

למה זה עובד בשולחן רב דורי

אלה מהמשחקים המעטים שבהם ילדים צעירים מנצחים מבוגרים בקביעות. הזיכרון החזותי בגיל הצעיר חד במיוחד, ולכן התוצאה הוגנת לחלוטין. בנוסף, אין כאן צורך באוצר מילים או בניסיון חיים, ולכן פערי הגיל כמעט נעלמים.

איך מתאימים את רמת הקושי

ראשית, כדאי להתחיל במעט קלפים ולהוסיף בהדרגה. לרוב שמונה זוגות מספיקים לגיל ארבע. אחר כך אפשר לעלות לשתים עשרה ומעלה. כמו כן, אפשר לשנות את סוג הקושי ולא רק את הכמות. למשל, קלפים דומים מאוד מקשים על ההבחנה. יתרה מזאת, פיזור אקראי קשה יותר מסידור בשורות. אבל חשוב לא לעלות מהר מדי. משחק שהופך למקרי מאבד את ערכו, כי הילד מפסיק לנסות לזכור. בסופו של דבר, האיזון הנכון הוא כזה שבו הילד מצליח בערך במחצית הניסיונות.

כדאי להתאים את מספר הקלפים ליכולת. לוח גדול מדי הופך את המשחק למקרי ומתסכל. לעומת זאת, לוח קטן מדי משעמם תוך סיבוב אחד. תמצאו כאן משחקים רבים בקטגוריית משחקי חשיבה ובקטגוריית גיל 4-6. להרחבה כדאי לקרוא את הערך זיכרון עבודה בוויקיפדיה.