משחקים שיתופיים — כולם באותו צד

במשחק שיתופי אין מנצח יחיד. המשחק עצמו הוא היריב, והשחקנים מנצחים או מפסידים יחד. אין מודח, אין אחרון, ואין ילד שיושב בצד וממתין שייגמר.

מה משחקים שיתופיים משנים סביב השולחן

המבנה משנה את הדינמיקה מהיסוד. במקום להסתיר מידע, השחקנים חושפים אותו. הם מתכננים יחד, מחלקים תפקידים ומתייעצים לפני מהלך. לכן עבור ילד שמתקשה להפסיד זה לעיתים ההבדל בין ערב משחק לערב של ריב.

• אין הדחה ואין ישיבה בצד
• ההפסד משותף, ולכן הוא קל יותר
• שחקן חלש נעזר בלי להיפגע
• המתח מגיע מהמשחק ולא מהיריב

המלכודת הידועה

לסוג הזה יש חולשה אחת חוזרת. שחקן דומיננטי מתחיל לנהל את התורות של האחרים, ואז שאר השולחן הופך לצופה. הפתרון פשוט, וכדאי לקבוע אותו מראש: כל שחקן מחליט בעצמו בתורו, ומותר להציע אבל אסור להורות.

יתרה מזאת, חלק מהמשחקים המודרניים פותרים זאת בעצמם. הם מגבילים את המידע שכל שחקן רשאי לחשוף. לכן איש אינו יכול לנהל את הלוח לבדו.

מה בודקים לפני שקונים משחקים שיתופיים

ראשית, משך הסבב. משחק שיתופי ארוך מתיש, והקבוצה מתפזרת לפני הסוף. שנית, האם יש תפקידים שונים לשחקנים. תפקידים מייצרים תלות הדדית אמיתית, ובזכותם כל אחד נחוץ. שלישית, האם יש רמות קושי מובנות.

לבסוף, כדאי להתחיל ברמה קלה. ניצחון בפעם הראשונה בונה רצון לשחק שוב, בעוד שהפסד מוחץ בהתחלה סוגר את הקופסה.

למי זה מתאים במיוחד

משחקים שיתופיים עובדים היטב בכמה מצבים. ראשית, במשפחה עם פערי גיל גדולים. שנית, בכיתה או בקבוצה שבה חשוב לחזק שיתוף פעולה. שלישית, עם ילד ביישן, כי הוא תורם בלי לעמוד מול כולם. כמו כן, הם מתאימים לזוג שמעדיף לשחק יחד ולא זה נגד זה. יתרה מזאת, מטפלים משתמשים בהם כדי לצפות בתקשורת בתוך קבוצה. בסופו של דבר, זו הקטגוריה שהכי קל להביא לשולחן מעורב.

הקטגוריה מתאימה לכיתה, לקבוצה טיפולית ולמשפחה עם פערי גיל. תמצאו כאן גם משחקים ממשחק חברתי וממשחקי חשיבה. להרחבה כדאי לקרוא את הערך שיתוף פעולה בוויקיפדיה.